תכנון משותף - אלון האס ברק קפלן
רוכבים: ברק קפלן ואלון האס.
מחר הינו אמורים לחגוג לאמא אירית יום הולדת 79 לו היתה בחיים.
חגיגות אנחנו לא ממש עושים וגם אזכרות פורמאליות פחות מקפידים.
אבל מידי שנה בעשור האחרון, אני נוהג לעשות טיול אופניים לזכרה.
הפעם הראשונה היתה כשגרנו בכחל וגיליתי שאפשר להגיע מהבית בכחל לקבר בגינוסר.
ההגעה היתה קלה ומהירה, החזרה קצת יותר מאתגרת.
בשנים האחרונות חזרתי לעמיעד וגם מיכאן הצלחתי למצוא מסלול שמגיע לקבר.
אבל לאחרונה, בשבעה של נעה קפלן, ברק יזם טיול "מלידה לקבורה" לזכרה.
החוויה עבורי היתה מאוד מחברת.
חלק מהנקודות של אמא ונעה אפילו היו זהות, הן נקברו ממש קרוב וגם הגנים שבהם עבדו כגננות היו סמוכים.
שיתפתי את ברק ברעיון והוא מיד הרים את הכפפה.
שלחתי לו רשימה של נקודות שלפי זכרוני היו חלק מעברה:
חשבתי שהיא נולדה בכינרת, למדה באלומות, הכרתי את הבתים בפוריה, כולל הבתים השחורים, איפה שהיה הגן הראשון שלה ובשיכון ד' איפה שלימדה בטבריה.
בתחילה חשבתי להתחיל בגינוסר דרך סובב כינרת ולחזור במסלול של "טבריה בחורף".
מזל גדול שהתייעצתי עם ברק, הוא הבהיר לי שזה הרבה מידי ושעדיף להתחיל בטבריה.
בערב העלתי הודעה בקבוצה משפחתית של המשפחה של אמא עם הרעיון.
להפתעתי, הופיעו גירסאות שונות ומגוונות:
אירית בכלל לא היתה בכינרת, לא למדה באלומות...
נולדה בבית חולים בעפולה וכדו...
אז המשכתי את הבירורים ואת התוצאות הסופיות אולי עד הטיול הרשמי נקבל.
התחלנו ב 7:30 בלישכת גיוס טבריה - אמא לא שירתה, כי התחתנה בגיל 18, כמו הנכדה שלה רז האס שבדיוק לפני שנה ילדה את הנינה רנייה.
ירדנו לכינרת ובסובב כינרת פילסנו את דרכינו.
ברק העריך מראש איפה יהיו קשיים ובכל המקומות שהוא חשש שלא יהיה מעבר, אכן היה חסום.
אבל זה לא אומר שויתרנו...
היה קצת מה שמכונה "הייק א-בייק" טיילנו ברגל בעיקר באיזור של חוף מושבת כינרת.
שם יצאנו אל שביל בין הירדן, קטע מטופל ומשקיף על בית הקברות של כינרת.
עברנו בבית ירח בימייה, ומשם דרך הקיבוצים אל דגניה.
לאחר כשעה וקצת הגענו להפסקה הראשונה - מגדל המיים בדגניה ב'.
כאן על פי האח הבכור עזרא בו דורי הם גרו בשנה הראשונה - בקומה הראשונה של מגדל המיים.
מכאן התחלנו לטפס דרך כביש פנימי שהוביל אותנו מעל למושבת כינרת.
ברק פרס בפני שלוש אפשרויות: דרך מעיין פוריה, דרך הכביש לאלומות או דרך שהוא לא מכיר אבל ראה במפה שעוברת בתוך ההר שאנחנו מכנים "הנוף",.
כמובן שבחרתי במיוחדת...
אלא שהדרך שמופיעה במפה של ברק קצת נקטעה, כאשר בנו הרחבה של פוריה-כפר עבודה.
שוב לקחנו את האופניים על הידיים, הפעם טיפוס מאתגר והורדה שממש לא מומלץ לנסות בלי ברק...
בתוך ההרחבה של כפר עבודה, גילינו שבילים מאתגרים מאוד, אבל בדיוק כמו בין ראש פינה לחצור, נראה שגם הפוריות שומרות נגיעה...
בין פוריה כפר עבודה לפוריה עלית יש גדר מכובדת שדורשת מעקף דרך הקוצים.
הגענו לפוריה עלית להפסקה הגדולה והמרכזית - הדודים גבי ואילנה בן דורי, ארחו אותנו, עם קפה בנוף היפה בארץ.
מכאן בתוך פוריה עברנו את הבית של ראובן ויעל, שם אמא גדלה והבית של משפחת האס שבתחילת הרחוב שם נולדו עופר האס סיגל האס ואני.
עלינו לבתים השחורים, שם היה הגן שלנו בפוריה שבו אמא עבדה ומשם ניסינו להגיע לשיכון ד' היכן שלימדה.
אלא שבדרך בין פוריה לטבריה, המחצבה גדלה מאוד והגענו למחסום ואחריו מצוק רציני...
איזה מזל שיצאנו לטיול הכנה...
מיד חשבתי על כמה מהחברים שאירוע כזה היה משמש להם לבדיחה שהייתה חוזרת שנים רבות... כמו ה"אין קפה בנימרוד"...
שגם אחרי שכבר קיבלו פעמיים, עדיין הבדיחה משעשעת אותם...
ברק שמכיר היטב את האיזור מיד הציע דרך חלופית , ויתרתי על שיכון ד' וירדנו דרך יער שוויץ לטבריה עד לרכבים.
סה"כ -
מרחק - 39.4 ק"מ
טיפוס מצטבר - 700 מ'
זמן נטו - 3 שעות ו 45 ד', זמן ברוטו - 5 שעות ו 11 ד', לא כולל נסיעות וכתיבת הפוסט...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה